עמוס

  הַלְּוַאי וְהָיִיתָ רוֹאֶה אֶת כָּל הַיְּלָדִים אוֹצָרוֹת שֶׁהִשְׁאַרְתָּ מֵאָז שֶׁהָלַכְתָּ הַכֹּל זָז, הַכֹּל זָז זֵר נַרְקִיסִים וּבְרָכָה שֶׁכָּתַבְתָּ בַּמַּחְסָן הַיָּשָׁן עוֹלָמוֹת נִשְׁבָּרִים בְּיָדַיִם רֵיקוֹת בֵּין חוֹלוֹת נוֹדְדִים, בֵּין חוֹלוֹת נוֹדְדִים יֵשׁ חוּט אָדֹם שֶׁעוֹבֵר בֵּין זְמַן לִזְמַן בֵּין שֵׁם לְשֵׁם הַיָּם הָיָה קָרוֹב כָּל כָּךְ רַק רָצִיתִי שֶׁתִּשְׂמַח הַלְוַאי וְהָיִיתָ רוֹאֶה רוֹאֶה אוֹתִי כָּאן אֲמִתִּי וְקַיָּם הִקְשַׁבְתִּי לְחוֹל הַמִּלִּים לְכָל הָעוֹלָם