רוצה להיות חבר שלי?

  אחרי יום שהתיש אותי ממש מרגיש האבי באוזניים שלי איירפודס עם מוזיקה של דייב זה עוזר לי לטשטש את האשמה שלי מהקרייב שהוביל אותי הנה עד למדף של הביסקוויטים ממהר לוקח חבילה מוסיף לה כמה קליקים ובדרך לקופה אני חושב על החיים שלי תוהה עד איזה גיל אני אברח מהפצעים שלי אבל פאק איט לא עכשיו, עכשיו אני רוצה לנוח אין לי כוח כדי להתמודד ואין לי מצב רוח אז אני מעביר את כל המוצרים שלי בכניעה ופתאום הוא ניגש אליי באמצע הקנייה מלמל כמה מילים אבל אני לא כל כך שמעתי אז המשכתי להעביר תמוצרים והתעלמתי אבל הוא לא ויתר, המשיך לדבר בקול יותר גבוה אז הורדתי אוזנייה אחת כדי שאוכל לשמוע והוא אמר ״אני יוגב אתה רוצה להיות חבר שלי?״ אמרתי לא תודה, אבל הוא לא קלט תמסר שלי חזר על המשפט שלו וניסה לתת לי כיף אז התעצבנתי ואמרתי ״לא״ בקול יותר תקיף ועל הדרך העברתי תמבט שלי על האיש ולשנייה אחת חשבתי לעצמי מה הוא מרגיש? גבר בן 30 + כנראה שהוא אוטיסט גרם לי להיזכר בבת הדודה שלי אניס שגם היא אוטיסטית ואין לי מושג מה היא עוברת היא בת 22 ועדיין לא מדברת חוץ מכמה משפטים, שנשמעים תמיד כמו ג׳יבריש ורק אמא שלה היחידה שיודעת לתרגם את השפה שלה, וכמה לה קשה עם הילדה שלה? בטח כמה ציפיות היו לה בלידה שלה בטח כמה זה כאב בלב שהיא גילתה שהילדה הראשונה שלה היא לא ילדה רגילה ואז חשבתי איך אני ארגיש אם גם לי זה יקרה? הרי יגיע יום שגם אני אהפוך להיות הורה ואם הילד שלי יצא עם בעיה קשה? איך מתמודדים עם זה? אין פתק החלפה על ילדים אני אכעס עליו או שאני אוהב אותו? הבטחתי לעצמי כל החיים שאהיה אבא טוב כדי לתקן תעוול שנגרם לי בילדות כי הבן זוג של אמא שלי היה גבר שרוט והוא שנא אותי מגיל 5 הוא גר איתי בבית ואת כל העצבים שלו הוא היה מוציא עליי הייתי מסתגר בחדר אחרי שהוא משפיל אותי ופורק תהרגשה המסריחה הזאת על ביטים לפעמים שלא יכולתי להכיל את זה בכיתי ובשביל להירגע הייתי מנשנש ביסקוויטים ועד היום כל פעם שדמעות על הפנים שלי לאכול משהו מתוק זה האינסטיקט הראשוני שלי ״דיאנה לקופה ראשית״ חזרתי למציאות לחצתי ליוגב תיד הוספתי גם חיוך הדודא שהייתה לי נעלמה אז לא קניתי יצאתי מהסופר והלכתי לטיול בדרך חזרה ראיתי את יוגב בחוץ רציתי לנסות להיות נחמד אל הבחור עוד לא הספקתי להוציא מילה מתוך הפה שלי הוא אמר ״אני יוגב אתה רוצה להיות חבר שלי?״