בין שבת לראשון

עוד הפעם הזיזו ת׳שעון ושוב עוד קיץ אני חורף דיכאון בת של מלך עצובה לה בארמון לבריאות המון, שמחה תקווה, ממון (דורין אור בת דינה אמן ואמן) אושר בערימות לכי בעיניים עצומות תתחילי את השם לראות אל תדאגי מדמעות כפרת עוונות תכף יידלקו האורות אני לא יודעת מה באמת נכון חיים רצים בין פחד לשיגעון לטרוף את העולם בלי להיעלם בתוכו לי מסוכן תישארי כאן אני לא יודעת מה באמת נכון אני בין שבת ליום ראשון ה״בין לבין״ הזה תקוע בגרון י׳משוגעת את הרי יודעת (״גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי כי אתה…״) וכל שנייה יש לי הודעה ושיחה בטלפון לגלגל את האצבע לשרוף עוד רגע סורי אני פשוט מכורה לטלפון הזה אני קמה בבוקר רוצה תפילה אבל אז גברת ניקוטין ואחותה קפאין מבלבלות לי ת׳רצף ויש לי כבר בחילה ולפני סעודה מענגת אני ממלמלת עושה טובה יעני מברכת רק רוצה לשבוע ואני יודעת שהברכה זה יותר גבוה ורגע לפני שאני נעצמת ובא לי כבר לישון קריאת שמע על המיטה? מה עכשיו תחנון? מתחננת רק רוצה לישון (״שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד״) אבל אחריה אני מרגישה שניצחתי כמו אחרי ריצת מרתון פזמון.. נסעתי לשיעור תורה והיה לי מזה סבבה היצר שלי גם בא אז הפכתי אותו למלפפון לא בא לי אותו בסלט שלי יאללה, נדבר מכבה ת׳פון