מי אתה

    פתיח: חזרנו לשגרה, לכאורה משהו בה מרגיש טיפה חיוור לא מזהה את עצמי במראה מי שלא רואה הבדל פשוט עיוור 1. כנראה שכולם עיוורים, כנראה רק אני רואה כנראה שאסמוך על עצמי, ואני לא מעט טועה לא מעט משחק את החזק, עד שמרוסק כמו פירה זו באמת מלחמה חדשה כל יום אה? כנראה כמה פעמים החיים הפילו וביקשתי ״תעלה״? כמה פעמים ההורים שאלו ״מה קורה?״ ושיקרתי: ״מעולה״? כמה פעמים עצבים על עצמי, על כולם, על הכל בעולם הזה? ספור את השעות ת׳שעות ת׳שנייה בשנה - אז משהו כזה ״ממחר אני מתאפס״ אומר לעצמי שנתיים לא ברור מה אני מחפש אבל לא מוצא ת׳עצמי בינתיים כנראה שכולם צדקו, האיש במראה זה אני וזה מוזר חשבתי שאני מכיר אותי אבל מי שאני מכיר יצא למלחמה ולא חזר פזמון: מי אתה? איבדתי את עצמי, לא יודע איך לחזור אליי מי אתה? צועק אבל אין מי שישמע ויעזור אולי אלך לישון, אשטוף פנים אבטיח שמחר יהיה אחרת גם ככה המראה משקרת (זה לא אני נשבע זה לא אני נשבע זה לא אני) 2. כמה רע כמה רע ההשתקפות במראה רוצה חילוף אבל מה היחסי המרה? מה קרה מה קרה? לב מחוסר הכרה ואין פיקוח, ביטוח או מערך בקרה כפרה כפרה על עוד פספוס מטרה ומה עושים כשלא רואים ת׳אור בקצה המנהרה? אזהרה אזהרה קשה נורא, לחזור חזרה אין ברירה, יש לי שאלה מוזרה תגיד לי פזמון: מי אתה? איבדתי את עצמי, לא יודע איך לחזור אליי מי אתה? צועק אבל אין מי שישמע ויעזור אולי אלך לישון, אשטוף פנים אבטיח שמחר יהיה אחרת גם ככה המראה משקרת זה לא אני נשבע 3. את הפחדים ניסית לקבור את השדים ניסית לשבור רק ת׳כאב, שיש׳ך בלב, במקום להקיז - המשכת לצבור והקולות אומרים לעזוב ״למה זה טוב? תראה מקרוב את השריפה, שכל התקופה, שרפה גם את ה-יציאה מהבור״ גם אם הכל מרגיש מעוקם לא מוותר - הכל ישוקם אני עוף חול, ומהאפר הזה נשבע אני קם גם אם מותש, גם אם חלש גם אם בקרב על עצמי אין צל״ש אני לא משאיר אותי מאחור מגביר את האור, הופך לגיבור ממש   פזמון: מי אתה? (אני עוף חול) מי אתה? לא מוותר הכל ישוקם עכשיו אני קם עכשיו אני קם עכשיו אני