גיבור מנייר

אֲנִי זוֹרֵק תַּ׳אֲהֵבָה מֵהַחַלּוֹן דְּמָעוֹת שׂוֹרְפוֹת עַל הַפָּנִים בִּירִידָה לְאַיָּלוֹן אוסף את רסיסיי השיברון אבל הלב חוֹשֵׁב עָלַיִךְ מי אָמַרְ שמסוכן להישבר ומה סיפרת עלי להוא שבמקומי היה קונה לך אושר תגידי מה עם האמת אולי גם היא קצת משקרת ואם רק לא הייתי בורח כשאת נשארת הָיִיתִי מחבק אותך עוד קצת כמו אֵיזֶה שַׂחֲקן עָלוּב, לֵיצָן עָצוּב, שֶׁיַּצִּיל אוֹתָנוּ ואיך את אוהבת שאני זר ואל תקראי לי גיבור מנייר מתקן לבבות שבורים עִם פְּלַסְטֵרִים מדמיין שזה לא נגמר הֲזָיוֹת מֵהפגישה הָאַחֲרוֹנָה וּבָּלוֹנִים צִבְעוֹנִיִּים שאת תלית על התקרה הלבנה שם בפינה של הפינה ,הכל אפור פה בלעדייך וְהַכְּאֵב הַזֶּה מָתַי הוּא יִגָּמֵר אֵיךְ הוּא בּוֹרֵחַ לִי בַּיּוֹם וְאָז בַּלַּיְלָה הוּא חוֹזֵר לִהְיוֹת חָבֵר תגידי אם הוא ישאר ,הלוואי יחזיר אותי אלייך ואם רק לא הייתי בורח כשאת נשארת הָיִיתִי מחבק אותך עוד קצת כמו אֵיזֶה שַׂחֲקן עָלוּב, לֵיצָן עָצוּב ,שֶׁיַּצִּיל אוֹתָנוּ ואיך את אוהבת שאני זר ואל תקראי לי גיבור מנייר מתקן ללבות שבורים עִם פְּלַסְטֵרִים מדמיין שזה לא נגמר היית קורא לך , קורא לך מחבק אותך עוד קצת כמו אֵיזֶה שַׂחֲקוֹ עָלוּב, לֵיצָן עָצוּב משקר לעצמי ולך